תורמי הפרסים לשנת 2018

פרס בפסנתר ע״ש רפי גורלניק

רפי גורלניק (1990-1948) בילה את רוב שנות ילדותו ונעוריו בשכונת בית-הכרם בירושלים. מגיל צעיר מאד ניגן בפסנתר ופיתח טכניקה מרשימה שאפשרה לו להשתלט על רפרטואר נרחב של יצירות הנחשבות מאתגרות גם בקרב פסנתרנים מקצועיים.

את שירותו הצבאי עשה רפי בתפקיד קצין הנדסה קרבית ובמסגרת זו השתתף במלחמת ששת הימים בגזרת סיני.

עם תום שירותו הצבאי החל רפי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב, שם סיים את לימודיו בהנדסת מכונות. את כישורי ההנדסה ניצל רפי בהצלחה כסמנכ"ל של מספר מפעלים בחברת כור, אך במקביל המשיך כל העת להקדיש זמן ומרץ לאהבתו הגדולה – הפסנתר.

רפי נשא לאישה את אסתי והיה אב מסור לשלוש בנותיו – דפי, ענת ונורית. ביתם של רפי ואסתי היווה מרכז לכל חבריהם ורפי נודע בחוש ההומור השנון והנפלא שלו ובאהבת-הבריות.

מותו הפתאומי של רפי, והוא בן 42 בלבד, הותיר את משפחתו ואת חבריו הרבים בתחושת אובדן נוראה. שתי האהבות הגדולות של רפי היו הפסנתר ובני-האדם, לכן החליטה משפחתו כי הדרך הנכונה להנציח את זכרו תיתן ביטוי לשתי אהבות אלו בצורת פרס לפסנתרן צעיר ומוכשר בתחילת דרכו.

משפחת גורלניק פנתה להנהלת קרן התרבות אמריקה-ישראל וקיבלה ממנה את הסיוע הנדרש, וכך הוקמה קרן מיוחדת המעניקה את פרס רפי גורלניק לפסנתרן צעיר.

פרס בצ'לו ע״ש משפחת גוטסמן

רחל ודב (ז"ל) גוטסמן הם מהדמויות המרכזיות והמוערכות בחיי התרבות בישראל. כאספנים חשובים של אמנות ישראלית ובינלאומית, הם מהחלוצים בתחום התמיכה באמנויות יצירתיות בארץ. רחל ודב הקדישו עצמם לעידוד אמנים ישראלים ולקידומם, ואף לקידום פרוייקטים שונים בתחומי התרבות. לאחר ששימש במשך כשש שנים יו"ר מוזיאון ישראל, נבחר דב גוטסמן בשנת 2001 לנשיא המוזיאון.

מאז היכרותם הראשונה עם תחרויות האביב בשנת 2003, נעשו רחל ודב גוטסמן מעורים בתחרויות האביב ותומכים נלהבים שלהן ושל המתחרים.

פרס בזמרה ע״ש מיכל אורן

מיכל אורן למדה פסנתר ופיתוח קול, והמשיכה בלימודי מוזיקולוגיה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן סיימה תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל.   מיכל שרה במקהלה הפילהרמונית ובמקהלת האקדמיה למוזיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים.  

רוב חייה  עסקה מיכל בפעילות מוזיקלית. בתזמורת הפילהרמונית כיהנה כעוזרת למנהל המוזיקלי, והייתה שותפה לתכנון עונות הקונצרטים, תכנון קונצרטים קאמריים, הכנת חומר לתכניות, הפקות אופרה והפקת אירועים מיוחדים כגון שבוע הוברמן, אירועי היובל ושבוע רובינשטיין.

במסגרת תפקידה,  טיפלה מיכל בקליטת נגנים לתזמורת והייתה שותפה לגילוי  כישרונות צעירים ולקליטתם בגופי מוזיקה בארץ ובעולם.

לאחר שעזבה את הפילהרמונית, עבדה מיכל באופרה הישראלית כממונה על  גיוס תרומות.

בשנות חייה  האחרונות  מיכל עבדה כמנהלת יחסי ציבור של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, וכן יצגה אמנים שונים בתחום המוזיקה. במקביל סיימה לימודי רפואה משלימה ועבדה כמטפלת בתחום זה.

לאחר מותה הפתאומי בגיל 52, החליטה משפחתה לתרום את הפרס הראשון לזמרה בתחרויות האביב על שמה של מיכל,  ובכך להנציח מצד אחד את אהבתה לבני האדם ויחסה המיוחד לצעירים, ומצד שני את אהבתה למוזיקה.

פרס בכלי נשיפה ממתכת ע״ש בני גל-עד

בני גל-עד ז"ל נמנה עם הדמויות הבולטות בישראל בתחום ניהול התרבות והאמנות, ובפרט הטביע את חותמו בקידום טובי האמנים הצעירים בישראל ובטיפוחם.

בני נולד בירושלים בשנת 1944. בנעוריו למד נגינה בחליל אצל חנוך תל-אורן, ניגן בתזמורת הגדנ"ע ובתזמורת הסימפונית ירושלים וזכה במלגות קרן שרת. בוגר בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, למד בלשנות שמית ושפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1963 התגייס לחיל המודיעין ומילא שורה של תפקידים בכירים ביחידה 8200 ובראשם סגן מפקד היחידה בדרגת אלוף משנה. עם פרישתו מצה"ל בשנת 1986 התמנה למנכ"ל קרן התרבות אמריקה-ישראל. ב-14 שנותיו בקרן הרחיב את מפעל המלגות והקים את "תחרויות האביב". בשנת 1993 התמנה במקביל למנהל המרכז למוסיקה ירושלים, משכנות שאננים, ובו תרם תרומה ייחודית לקידום המוסיקה הקאמרית בארץ: הקים את רביעיית הוברמן, הזניק את הרביעייה הירושלמית, ייסד סדרת קונצרטים קאמריים, ניהל קורסי קיץ בין-לאומיים בהשתתפות גדולי האמנים ויזם מפעל הקלטות של מוסיקאים צעירים בולטים. במקביל שימש בהתנדבות בתפקידים ציבוריים רבים ובהם יו"ר המדור למוסיקה במועצה הישראלית לתרבות ולאמנות וחבר בוועדים המנהלים של להקת בת שבע, להקת בת דור, "אמנות לעם" והקאמרטה הישראלית ירושלים. בשנת 2016 הלך לעולמו בטרם עת.

בני היה איש אשכולות סקרן ורבגוני, יצירתי, כריזמטי ושנון, שניחן בזיכרון פנומנלי, הבנה מיוחדת לנפשם של צעירים וחיבה יתרה להולכים-על-ארבע.

במלאת שנתיים לפטירתו החליטו בני משפחתו וכמה מחבריו לתרום את הפרס בכלי נשיפה ממתכת בתחרויות האביב ולהנציח את פעילותו רבת השנים לטיפוח מוסיקאים צעירים.

פרסי חביב הקהל ע״ש מאירה גרא – תרומת משפחת גוטסמן

מאירה גרא נולדה בשנת 1924. ניהלה את חוג הבימה לנוער, הצטרפה ליוסף מילוא לניהול מועדון התיאטרון ברחוב מנדלי בתל אביב, והייתה פעילה בחיי הלילה והבוהמה של העיר: רביעיית מועדון התיאטרון, הלהקות "בצל ירוק" ו"התרנגולים" והאורחים הרבים שפקדו את המועדון הפכו לידידיה. לאחר גירושיה מגרשון גרא הצטרפה לרות דיין וניהלה את "משכית"; חנות הדגל בבית אל על ברחוב בן יהודה הציגה שטיחים אמנותיים בעבודת יד, קדרות, תכשיטנות וצורפות, וגולת הכותרת – קו האופנה בעיצוב פיני לייטרסדורף. "משכית" ומאירה, עם טעמה המשובח, הפכו שם נרדף לאיכות ולחדשנות. בשנת 1966, ביוזמת טדי קולק, יצאה לקליפורניה והקימה תערוכות אמנות ישראלית, שנחלו הצלחה. הכנר אייזק שטרן והבנקאי רפאל רקנאטי הזמינו אותה לשמש מנהלת אמנותית של קרן התרבות אמריקה-ישראל בניו יורק, שם הקימה גם גלריה לאמנים ישראלים ("מיני משכית"), שבמשך כ-20 שנים שימשה חלון לאמנות ישראלית ומקום מפגש לאדריכלים, במאי קולנוע, אמנים, משוררים וסופרים, לצד שחקני קולנוע, אמנים ואנשי ממשל אמריקנים. בשנת 1982 מאירה שבה להתגורר בישראל ומונתה למנהלת האמנותית של קרן התרבות בישראל. מאירה סייעה ותרמה מכישרונה למפעל המלגות של הקרן, לאירועי תרבות ובהם תחרויות האביב. גם בגיל מבוגר פקדה תערוכות אמן במרכז ובפריפריה, האזינה לקונצרטים ולאופרות וחזתה בהצגות תיאטרון. בגיל 86 פרשה לגמלאות והמשיכה בעשייתה בהתנדבות עד לגיל 90. עד יומה האחרון בשנת 2016 ניחנה בתאווה לחיים ובחדות עין ואוזן.

פרס חביב הקהל נקרא על שמה של מאירה בחייה הודות לתרומתם של רחל ודב גוטסמן מאז היכרותם עם התחרויות בשנת 2003.

פרס לביצוע מצטיין של יצירה ישראלית קולית ע״ש אווה וגיאורג קויגן, תרומת מירה זכאי

מירה זכאי ילידת ירושלים. פרופסור אמריטוס בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אוניברסיטת תל אביב; בוגרת המדרשה למורים לציור, תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח בספרות עברית ובתיאטרון ותואר אמן מהאקדמיה הישראלית למוסיקה, אוניברסיטת תל אביב. תקליטור הסימפוניה השנייה מאת מאהלר עם התזמורת הסימפונית של שיקאגו בניצוח גיאורג שולטי עם זכאי סולנית  זכה בפרס "גראמי". זוכת פרסי אקו"ם והמועצה הישראלית לתרבות ולאמנות על ביצוע מצטיין של מוסיקה ישראלית; על תרומתה למוסיקה הישראלית העניק לה שר החינוך והתרבות פרס הוקרה מיוחד בחגיגות החמישים למדינה. בשנת תשע"ד זכתה בפרס ע"ש פרנק פלג מטעם משרד התרבות והספורט על תרומתה המתמשכת לחיי המוסיקה בישראל. למעלה משמונים יצירות כתבו במיוחד לקולה מלחינים בארץ ובעולם. מוזמנת בקביעות להדריך כיתות אמן ברחבי תבל. ספר שיחותיה עם אנדרה היידו "לאן שוחים דגי הסלמון" זכה לשבחי הביקורת ויצא במהדורה חדשה ומורחבת בכותרת "דלתות נפתחות" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2015).

"הוריי אווה וגיאורג קויגן" – מספרת מירה זכאי – "שלזכרם אני תורמת את הפרס לביצוע המצטיין של יצירה ישראלית קולית בתחרויות האביב, היו אנשי אמנות וספר, ליוו את דרכי בין האמנויות, והיוו השראה לחיים".

פרס משרד התרבות והספורט לביצוע מצטיין של יצירה ישראלית כלית

הפרסים מבטאים הוקרה והערכה לאמנים המבצעים ולתרומתם לחברה בישראל, זאת מתוך כוונה לעודד חיי מוסיקה ופעילות אמנותית בארץ.

חלק מיישום מדיניות משרד התרבות והספורט לטיפוח וקידום ביצוע של מוסיקה ישראלית מקורית, אנו שמחים להיות שותפים בהענקת פרס לביצוע המצטיין של יצירה ישראלית כלית בתחרויות האביב 2018. המגמה היא לעודד ביצוע של מוסיקה אמנותית ברמה גבוהה, בדגש על היוצר ועל המבצע הישראלי, בעיקר כשמדובר במבצעים צעירים.

משרד התרבות והספורט שותף להענקת פרס בתחום זה משנת 2002, ולאורך השנים הפרס תרם רבות לחשיפת המוסיקה הישראלית המקורית בפני קהל המאזינים. האתגר למבצעים הוא להפוך את התווים הכתובים הדוממים לחוויה אמנותית חיה ומרגשת, להעמיק חקר בגילוי יצירות שנכתבו כאן, ולחשוף אותן – תחילה בפני עצמם ולאחר מכן באוזני הקהל.

איחולי הצלחה לכל אחת ואחד מהמתחרים, אשר נענו לאתגר הרב שמציבה התחרות, עמלו על הכנת היצירות, ויצקו את תפיסתם האמנותית ומעורבותם הרגשית לצלילים בביצוע היצירות שבחרו.